מה עושים במצב כשהפרנסה כבר "צועקת" אבל השכול גדול מאיתנו?

"אין משרות לשלוח אליהן קורות חיים וגם אין לי אנרגיות לזה"

"האבטלה שלי תכף נגמרת, אני לא יודעת מה לעשות"

"חשבתי שעכשיו אני כבר אתחיל לעבוד אבל הכל נעצר ואין כוחות"

"לוחצים עלי מלמעלה לדבר עם מועמדים אבל אין לי כוח וגם לא נעים לי. מי יודע איפה אני תופסת אותם"

"אני שמחה שהתפטרתי רק שעכשיו אני מטפסת על הקירות משעמום. חשבתי שאתעסק בחיפוש עבודה. מה יהיה?"

"אני חייב לפתוח את החסכון. אין ברירה שלא יעיפו אותי מהדירה"

דוגמאות "קטנות" של משפטים שאני שומעת לאחרונה ממתאמנים/ות ונועצים/ות.

גם אצלי: מרבית הפגישות בוטלו ונדחו. אני עדיין מקיימת הרצאות שנרשמו אליהן אנשים לפני הפוגרום הנוראי. אתמול בערב קיימתי הרצאת זום שתכננתי לבטל ולא מעט אנשים כתבו לי: תודה שקיימת, קצת שפיות, הפסקה, בריחה. לי היה מאוד קשה ויחד עם זאת עזר לי קצת לדבר על משהו אחר – שונה.

מה עושים במצב כשהפרנסה כבר "צועקת" אבל השכול גדול מאיתנו? רשמתי מס' נקודות שעוזרות לי וסייעו למס' א.נשים שאני כן מלווה בימים שכאלה:

💜אם הייתם בטיפול / אימון / יעוץ ויש לכם אפשרות כלכלית תקבעו פגישה אפילו שאין בכם כוחות. דווקא עכשיו זה הזמן להפשיל שרוולים. תופתעו לגלות ששיחה אחת יכולה לעשות פלאים לנפש. אני באופן אישי לא אוותר על שיעור פילטיס מכשירים למרות העלות הגבוהה – אני יודעת שהילדים והלקוחות שלי יקבלו אותי שפויה יותר.

💜תצמצמו הוצאות ככל הניתן. תפתחו קובץ אקסל של הוצאות והכנסות. ממש תכניסו כל הוצאה שלכם כולל מעבר על כרטיסי האשראי. אני מאמינה שיש דברים ששכחתם שאפשר להקפיא כרגע (אצלנו - המנוי לדיסני). 💜אם יש משרות שבעבר לא הייתם מגישים אליהם מועמדות, יתכן שזה הזמן לעשות זאת. אני בטוחה שהשורה הזו תקומם רבים רק שאם אתם נמצאים במצב שבו כבר האבטלה הסתיימה והפרנסה דוחקת תזכרו ש"כל עבודה מכבדת את בעליה". חסרים עכשיו ויותר מתמיד שליחים, עובדי סופר וכל עבודה שהיא יחסית בלתי מקצועית מבחינתכם. תזכרו, מדובר בעבודה שהיא זמנית עבורכם שמטרתה אחת – פ ר נ ס ה. זו לא השפלה / פדיחה / בושה. בעיני יש בכך תעוזה רבה. אתם שמים את האגו בצד ושמים אוכל על השולחן. לחלקכם השכר הזה לא יכסה את כל ההוצאות ורמת החיים בה הורגלתם אבל לפחות חלק מכך. נכון שקל מאוד לכתוב זאת וסופר קשה לביצוע. לפחות תבטיחו לעצמכם לשקול זאת. 💜תשלחו קו"ח למשרות שנפתחו במהלך החודש וחצי האחרונים, כלומר: סיכוי סביר שהמשרות עדיין לא אויישו ולמגייסות לא נעים לפנות אליכם או שהן עובדות מהבית. ותהיו בתשומת לב גם למייל שלכם, יש מגייסות שעובדות ולא נעים להן להתקשר לכן הן שולחות מייל. בהרבה חברות יש תקנים פתוחים ויש לחץ מצד ההנהלה לאייש אותם, כיוון שהפעילות העסקית אמורה לחזור כדי לממן את המשכורות של כולם. 💜תמצאו כוחות לעבוד על הקו"ח, הלינקדאין והכנה ראשונית לראיון עבודה שמתישהו יקרה. תעסיקו את עצמכם בתשתיות של הדברים, כדי שתוכלו להכניס קצת עשייה בכל הכאוס, כדי שתהיו מוכנים לכשהדברים ישתנו וזה יקרה. 💜תחפשו להתנדב אם יש בכם כוחות וגם אם אין, יכניס קצת פרופורציה למצב בו אתם נמצאים וגם ימלא את יומכם. יש כל כך הרבה מיזמים לטובת החיילות והחיילים.

גם לי אין מספיק אנרגיות להתמודד עם המצב הזה. מדי פעם אני בורחת לסדרות קוריאניות, מסדרת עציצים, עושה הליכה בהליכון, מציקה למתבגרים המשועממים וכותבת כאן מהלב כי לכתוב כמו קודם ממש אין לי אנרגיות. תיזכרו, תבדקו, מה מכניס לכם אנרגיה? מה עשיתם קודם שמילא אתכם? מדיטציה, שיחה עם חבר/ה, קפה במרפסת. תמצאו את נקודות האור האלה שעושות קסמים קטנים אצלכם. לזמנים טובים יותר עם בשורות טובות כי לחזור לשגרה שהיתה - זו אשליה. העצב ממלא את כולנו.

וכן, אני זמינה לשיחות אימון ויעוץ אישיות. יש לי גם פעילויות בזום שאני לא בדיוק משווקת רק שאפשר להירשם וכל עוד ירשמו אני אעשה עם הרבה אהבה, מקצועיות וקושי.

יש לכם/ן מה להאיר או להעיר?

מוזמנים/ות לכתוב לי, לקבוע פגישה וגם להצטרף להרצאות ולסדנאות המפורטות באתר תחת אירועים הקרובים.