בחודשיים האחרונים שוחחתי עם לא מעט אנשים שרוצים לעזוב, לשנות, לעשות אחרת: לעזוב מקום עבודה שהיו בו שנה או עשרים שנה, לעבור דירה, לשנות תפקיד, לעבור תחום.
ברצון לשינוי יש הרבה מאוד אי ידיעה פרט לידיעה אחת נוכחת לרוב בעוצמתה הרגשית "אני רוצה לעזוב", "זהו מספיק לי", "זה כבר לא טוב לי", "אני חייבת לצאת מזה", "נמאס לי".
לעיתים התחושה הזו מלווה בהרבה פסימיות, ספקות שעולים ותרחישים בלתי אפשריים שעלולים לקרות: "אני לא אמצא עבודה אחרת", "אני גרועה ולכן היחס אלי כזה", "מי יקח אותי אחרי עשרים שנה באותו ארגון", "קורונה, עכשיו אין לי סיכוי", "יש לי רק תואר ראשון וכולם עכשיו לומדים – נשארתי מאחור", "הבטחון העצמי שלי על הפנים אני בטוח לא אצליח במקום החדש", "כאן כבר מכירים אותי זה יותר קל במקום אחר אין מצב שזה יעבוד לי", "אני לא מחזיקה מים", "מי יתן לי הזדמנות להתחיל במשהו חדש", "אני לא יודעת להציג את עצמי", "אני בכלל לא פעילה ברשתות החברתיות וגם שונאת את זה, כך שהסיכוי שלי אפסי", " אני בחיים לא אצליח לעבור את מכוני המיון המזעזעים האלה".
במבחן המציאות, הדברים נכונים עובדתית וזה בדיוק הקטע הגרוע, שזה נכון ואת משכנעת את עצמך שזה נכון, כך שבלתי ניתן לערער על העובדות / המציאות.
את מרגישה תקועה, עצבנית, עצובה, כועסת, מאוכזבת מעצמך ומהעולם וכל הרגשות הלא נעימים המציפים האלה שתופסים הרבה מקום.
איפפפפ כמה איכס כתבתי - תכל'ס כל הדברים האלה נכונים.
והדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי, הוא להאמין עד הסוף בכל מה שכתבתי.
אם הייתי מאמינה עד הסוף בלי שום אופטימיות הרי שכל השינוי התעסוקתי, המחשבתי והרגשי שעשיתי ושהשפיע מהותית על החיים שלי ושל הקרובים אלי לא היה קורה ולא הייתי זוכה ללוות כמאמנת אנשים רבים נוספים שעשו ועושים שינויים מדהימים מבחינתם בחייהם.
אם כל הנתונים המבאסים האלה נכונים מה עושים עם זה, כדי בכל זאת לצאת מהג'יפה, מהמצב המתסכל או כל מילה אחרת שעולה לך ?
רשמי לעצמך שאלות במחברת, כך שתוכלי לחזור ולענות עליהן:
אם הכל נכון, מה עוד כדאי לעשות שלא עשית? ואם עשית הכל מי יכול לתת לך רעיון נוסף קצת אחר?
מה יש לו סיכוי קטן ביותר / קלוש שאם תעשי אותו והוא יצליח אז וואלה שיחקת אותה?
עם מי כדאי לך לדבר על זה, שלא רק יזדהה עם מצבך ובאמת יביא משהו אחר?
מה המשמעות של זה? אם את באמת גרועה כמו שאת חושבת אז מה זה אומר עלייך? האם בכל הפעמים שלך היית גרועה? האם יש משהו שעשית שהוא לא כזה גרוע?
את בטוחה שבהכל עשית לא טוב? תחלקי את המצב לחלקים קטנים קטנים, בטוח יש שם דברים שעשית טוב, מה הם? מה הדבר היחיד שזקוק שם לשיפור ויש סיכוי שהוא ישפיע על השאר?
איזה דבר שאם תעשי אותו יוציא אותך מהלופ הזה? (לא יודעת) מה עשית בעבר שסייע לך?
לפעמים המשפטים המבאסים האלה משרתים אצלך משהו אחר ואז אני מציעה שתתווכחי עם עצמך:
לא עברתי ראיון, אני גרועה, באמת את גרועה? מתי פעם אחרונה כן עברת ראיון?
מה היה שם? מה ההשלכות לזה שאת גרועה? ממש תשאלי ותעני לעצמך.
יהיה מרתק לשמוע את הדיון הזה.
אם גם כל זה לא עוזר לך, אני ממליצה לסגור את היום וללכת לישון מוקדם.
אני בטוחה שתופתעי לגלות שתקומי למחרת אחרי שישנת מלאאאא כי "סגרת" מוקדם.
לפני שאת קמה מהמיטה, תתחילי בתודה שהיום הקודם הסתיים והתחלת ביום חדש עם בחירות חדשות. המרחק מהבאסה של היום הקודם מכניס את הדברים לפרופורציה וחיוך אחר.
תתחילי את היום בתשומת לב לדברים שכן טובים אצלך בחיים, ממש תערכי רשימה.
רשימה שתמלא אותך בטוב, באופטימיות, באנרגיה חיובית, בחיוך, בצחוק, בנחת.
תפנקי את עצמך במשהו קטן וטוב ולאט לאט יגיעו רעיונות של דברים שכדאי לך לעשות, לחפש, לבדוק, לחקור וגם להתמיד במה שכבר עשית כדי לשנות בתוכך.
בחיוך מאיר עם אופטימיות פרקטית לשבוע חדש.
