חם, לח, הכל איטי ומקרטע, שום דבר לא זז.
עד לפני שבועיים הרגשתי אש ולהבות: האנרגיה שלי היתה בשיא העשייה. נרשמתי לקורס שנתי חדש, בניתי שתי סדנאות חדשות דנדשות שכל אחת בנויה ממספר מפגשים, ריעננתי סדנאות קיימות, היומן שלי היה מפוצץ כך שלא היה לי זמן לפיפי. הגעתי לסוף יום עם הלשון בחוץ ומעולפת לסופ"ש.
פתאום משהו השתנה. לא היה לי כוח להמשיך בפוש לסדנאות ונכנס בי ספק שאולי בכלל לא אצליח למלא אותן כי מי ירצה להירשם לסדנאות של מספר מפגשים אז הורדתי רגל מהגז ובכלל זה מיותר. ולא קבעתי מועדים קרובים לסדנאות חד יומיות כי סתם אין לי סיבה.
עצרתי את הריענון של ההרצאות הקיימות כי ממש מיותר ואנשים בטוח לא ירשמו בחום הזה.
בנוסף, קיבלתי הודעות מאנשים שהתהליכים שלהם נתקעים, המראיין יצא לחופש, הפגישה עם המנכ"ל נדחתה, לא חוזרים אליהם וגם שכל תהליך השינוי הארגוני השתנה ולכן הדברים יחכו למועד אחר.
התחושה הזו של התקיעות גדלה בתוכי.
לחצתי חזק על הברקס. נעצרתי. לא עשיתי כלום. זרמתי עם הפאסיביות, הסדרות בנטפליקס, הרביצה על הספה ובמיטה עד שבוקר אחד החלטתי שמספיק לי ככה.
סידרתי את היומן לימים צפופים וכך קבעתי לעצמי חצאי ימי חופש מתוכננים ביומן שבהם אני עושה כלום ושום דבר. הורדתי הילוך באופן אקטיבי מבחירה.
ואני עדיין במנוחה יחסית ומאמינה שהיא טובה לי.
וכך כשאני במנוחה, אני יוצאת מעצמי התקוע ושמה לב שמשהו השתנה לאחרונה גם בשוק התעסוקה וזו לא רק אני. החום הזה, הסטרס, העצירה נכנסה כמעט בהכל. התבאסתי קשות, כתבתי את התחושות שלי למסמך וורד ונכנסתי לפוך עם מזגן.
אחרי הסופ"ש שחלף בעצלתיים אני חוזרת לכאן, לטקסט וקולטת שאני מרגישה הרבה הרבה יותר טוב כאילו שירד ממני משקל מהכתפיים.
לפעמים אני כותבת לעצמי כי כשאני עושה זאת יש לי את כל המרחב לפרוק, לשחרר מחסומים, דברים מעכבים, דברים שרציתי לומר בקול רם ולא העזתי, דברים שרציתי לכתוב בדף העסקי שלי אבל זה לא מתאים ומה יגידו.
כשאני מנתחת את העניין, אני מבינה שהעברתי למחשב חלק מהמשקל שהיה עלי וכך יכולתי לנשום מספר ימים כי יצרתי ריחוק ביני לבין המחשבות שעברו לי בראש, הקשיים והתעוקה ומשהו התאזן בי.
אני גם מבינה טוב יותר ומתחברת בבפנוכו לאנשים שאני מלווה או פונות אקראיות שכותבות לי: "אני לא זקוקה לסיוע, רק שאת זו שקראת את המצוקה שלי כבר הקלה עלי" , "תודה על החיבוק הוירטואלי, זה עשה לי טוב", "לא משנה, העניין כבר נפתר מעצמו כשסיימתי להסביר כאן".
לפרקטיקה :
מדי פעם כתבי לעצמך, במחשב בקובץ שימחק או ישמר, כתבי בוואטסאפ / טלגרם לקבוצה אישית שלך או כתבי כביכול אלי או לכל אדם ותשאירי זאת אצלך. מה לכתוב? כל מה שעולה על דעתך: שאיפות, משאלות, קשיים, התמודדויות, הצלחות, אכזבות ובכלל.
וכשאת כותבת, תכתבי בלי לתקן – רק לכתוב ולכתוב כי "מה שיוצא אני מרוצה", הרי אף אחד לא יקרא את כתיבתך.
משהו אופטימי שקשור לנירמול - השוק התעסוקתי לא נתקע זה רק היה בראש שלי. יש פניות, יש ראיונות, יש שינויים ואיושים של משרות רק הקצב טיפה ירד ובעצם לא בדיוק כי יש חברות שהם בשיא כעת כי נשאר קצת פחות מחודש לסגירת הרבעון ויש יעדים לעמוד בהם.
אני מבטיחה לך שאת תופתעי לגלות שמשהו קצת נרגע ומרגיש יותר טוב. עבורי לפעמים הכתיבה היא בדיוק מה שעושה את כל ההבדל לתגובות שלי לסיטואציות, למחשבות שלי ובעיקר מנרמל ומכניס פרופורציות לחיים עצמם.
ואם מעניינות אותך הסדנאות החדשות שלי, הרי שהפרטים ממש כאן:
למנכ"ל את הקריירה שלך - ללמוד לנהל את עצמך ולכוון לתוצאות הטובות ביותר
להיכנס למגרש המשחקים ולשחק את המשחק הארגוני
יש לך מה להאיר או להעיר ? מוזמנ/ת לכתוב לי .
