top of page

אני כותבת מהיום שאני מכירה את עצמי ואני מאושרת שיש לי את ההזדמנות לכתוב לכם ולכן את התובנות שלי מהעולם המקצועי שלי.
אחרי עשרות שנים בתחום משאבי אנוש, ליווי מנהלים, אימון אישי ופיתוח קריירה, יש לי ידע רב שאני שמחה לחלוק. ידע שאת ואתה יכולים להיתרם ממנו, ללמוד אותו וליישם אותו בדרך למציאת העבודה החדשה או קידום או כל מטרה שיש לכם ולכן.
אמנם באופן טבעי אני כותבת בלשון אישה, אבל כל התכנים שלי
מתאימים לכל המגדרים.
מוזמנות ומוזמנים לקרוא, להגיב, לשתף וליהנות.
אם תירשמו כאן תוכלו לקבל התראה על כל כתבה חדשה שעולה בבלוג.

מוזמנים לבחור את הנושא שמעסיק אתכם בתקופה הזו ולצלול ישר לתכנים הרלוונטיים, או פשוט לשוטט בין הפוסטים ולראות מה מסקרן, מדבר אליכם או תופס אתכם בדרך.
Anchor 1
חיפוש
למה שקט הוא כלי ניהולי?
"הישיבה התחילה בשקט. אף אחד לא דיבר.
רובנו זזנו באי נוחות בכסא עד שמנהל הפרויקטים השחיל בדיחה ששברה את השקט".
"נכנסתי לראיון.
המראיינת ביקשה שאספר על עצמי ואז דיברתי ודיברתי ודיברתי ודיברתי.
וכשעצרתי היא המשיכה לשתוק.
חיכיתי רגע והמשכתי לדבר".
"הוא נכנס לשיחת המשוב. פתחתי את הטופס שמילאנו.
עברנו עליו, מדי פעם שאלתי שאלות וחיכיתי עד שהוא יענה.
השקט הזה שהכנסתי גרם לו לדבר יותר.
בשלב מסויים הוא אפילו אמר שהוא בעצם רצה לכתוב משהו מסויים אבל לא העז כי לא רצה שיתועד.
הכנסתי


איך להעביר מסר בוואטסאפ?
איך להעביר מסר בוואטסאפ שיהיה ברור, אסרטיבי ומכבד ויחד עם זאת לא מתנצל עם גבולות ברורים?
תכננתי לכתוב כאן משהו ארוך בייחוד כשהוואטסאפ נעשה לכלי עבודה וניהול שוטף כבר ממש מזמן אבל אני בוחרת לעשות את זה קצר.
ואני לא אתייחס להבדלים של התנסחויות של מנהלים לעומת מנהלות


איך לשדר אמון בראיון עבודה ובכניסה לתפקיד חדש?
איך לשדר אמון בכניסה לתפקיד חדש? איך לשדר אמון בראיון עבודה?
אין דבר כזה אדם שמציג רק חוזקות והצלחות עם אפס כשלונות והכל מושלם הרי זה לא אנושי או שאולי זה AI?


איך להגדיל קשרים?
הבן שלי עבר לאחרונה לשרת בבסיס סגור, כדי לחסוך את 3 השעות היומיות של נסיעות, לאפשר לעצמו יותר זמן אישי ובעיקר כדי להרחיב ולהעמיק את הקשרים החברתיים.
בשבוע הראשון הוא היה עסוק בעיקר בהתארגנויות לוגיסטיות ובעיקר כדי למצוא המקום האישי שלו.
אח"כ הוא ניסה להבין איך הוא מרחיב את הקשרים החברתיים שלו אבל בפועל הוא מצא את עצמו מסיים יום עבודה והולך לחדר לעיסוקיו הקבועים.
כששאלתי אותו "מה שאר החבר'ה עושים?"
הוא סיפר על חבר לצוות שבכל ערב יוצא החוצה מהמגורים, מסתובב ומדבר עם אנשים. "


מה לעשות בימים הראשונים בעבודה חדשה?
צ'ק ליסט להתחלה במקום חדש


איך אני אדע שזה הזמן להתפטר?
“הייתי צריכה לעזוב לפני שנתיים, נתקעתי. עכשיו אני כבר לא רלוונטית”
“אני בכלוב של זהב. למה, למה חיכיתי כל כך הרבה זמן?”
“אני מרגישה שחוקה, אני כבר לא יודעת מי אני”
“כפי שצפיתי, החברה נרכשה ע"י קרן... ואנחנו נכנסים לקיצוצים נרחבים. אין יותר פיתוח רק רווחים”
“רמסו לי את הביטחון, הלוואי והיה לי את האומץ לעזוב”
"זה כבר לא מה שהיה. החברה השתנתה. כל בוקר קשה לי לצאת לעבודה"


טכניקות לניהול עצמי בחיפוש עבודה
"היום לא שלחתי קורות חיים אפילו לא פתחתי את המחשב"
"אני ממש גרועה. לא פלא שאני לא מוצאת עבודה"
"אף פעם לא בוחרים בי. תמיד יש סיבה כלשהי פעם אחת המשרה נסגרה, הפרופיל השתנה, בחרו במועמד שיותר בול. איכשהו אני נופל. אני לא אמצא עבודה בחיים"


מה הסיפור שלך?
אז גיליתי שכל הסיפור הזה שהאכלתי את עצמי עליו במשך 50 שנה - "אני בטטת כורסה" - לא היה נכון בכלל. חברה, שמכירה אותי מעל ל-30 שנה, הזכירה לי שאני פעילה מאוד: רצתי 5-10 ק"מ, TRX, אימוני כוח ופונקציונליים, סטודיו סי, מכון כושר עם שיעורים וכיום 3 פעמים בשבוע פילאטיס מכשירים וחלקם עשיתי במקביל ולאורך שנים. נכון שמדי פעם אני לוקחת הפסקה מהספורט ונחה על הספה. השיחה הזו גרמה לי לחשוב על הסיפורים שאנחנו מספרות לעצמנו, על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו מסוגלות, מרגישות, עושות ואפילו על הבטחון


איך לייצר שיחה ביום הראשון לעבודה?
זה היום הראשון לעבודה, את נכנסת, מחפשת פנים מוכרות. אולי המנהלת או ה-HR. מעבר לזה את לא בדיוק מכירה אף אחד. ניגשת לקבלה ומקבלת תוכנית


חושבים שאתם במרכז? תחשבו שוב
"אמאאא, אתמול לבשתי את המכנס הזה לביה"ס אנ'לא יכול שוב פעם ללכת איתו." אני: לא נורא, לא הספקתי לעשות כביסה. הכל יהיה נקי הערב. "אמאאא, כולם יראו" אני: אתה זוכר מה יובל לבש? "לא" גיא? "לא" "ההה, נו טוב אבל בערב יהיה לי נקי?" לפעמים אתם רק חושבים שאתם במרכז וכולם מסתכלים רק שאתם ממש לא. כמו שאתם חושבים שאתם במרכז, כך גם אחרים חושבים בדיוק את אותו הדבר. כשאתם בתהליך חיפוש עבודה: אתם מתכוננים למגוון שאלות שישאלו אתכם, חושבים מה ואיך לענות כפי שאולי מצופה מכם ומשתדלים אולי להדגיש


מה עושים במצב כשהפרנסה כבר "צועקת" אבל השכול גדול מאיתנו?
מה עושים במצב כשהפרנסה כבר "צועקת" אבל השכול גדול מאיתנו


על פחד מכלבים, פילאטיס מכשירים ועולם העבודה החדש
אני מפחדת מכלבים. מאז שאני זוכרת את עצמי ברגע שראיתי כלב עברתי לצד השני של הכביש. גם מחתולים אני מתרחקת ממש. לפני יותר מ-14 שנים כשהגדולים היו ממש קטנים (7 ו-4 והקטנצ'יק אפילו לא היה בתכנון) נכנסתי איתם למעלית ויחד איתנו משום מקום הופיע כלב מיד שני הקטנים נצמדו לי לרגליים בסטרס. כשבועיים אחר כך אימצנו את סופי. אני עדיין המשכתי להירתע ממנה אך לא חששתי. הפחד שלי מכלבים ירד משמעותית. אני כבר לא עוברת לצד השני של הרחוב ולרוב בוחנת את הכלב לפי האדם שמחזיק ברצועה. אני עדיין לא מרגי


אבל אמרתי לך שתוכנית העבודה שעשית לא טובה
"אני עונה על כל דרישות המשרה אבל יש לי שלוש שנות ניסיון ניהולי והם דורשים חמש" "הם רוצים מישהי שעבדה עם SAP אבל אני עבדתי על Priority" "יש לי רקע משמעותי בעבודה בסביבה טכנולוגית אבל בשנתיים האחרונות אני פחות נוגעת בתחומים" "המופע היה מעולה אבל החניה זוועה" מה המשמעות של "אבל"? כל מה שנאמר קודם בטל ומבוטל גם אם היתה שם הצלחה - מילה אחת עם כוחניות המוחקת את כל ההישג שקדם לה. אפשר למחוק אותה מהלכסיקון ובמקומה לשים נקודה בסוף משפט – לעצור. היא כן מצליחה אם אחריה מגיע משפט מרים ו


זה הגבול שלי !
באחריותך לקבוע את הגבול שלך ולתקשר אותו כלפי חוץ
🔆כשאת לא קובעת גבול ברור – אחרים קובעים אותו עבורך
🔆תגידי מה את כן יכולה ורוצה לעשות, כך


מתי מחשבות ותכנונים מעכבים אתכם מלהתקדם?
כשאורי בעלי יודע שצפוי לו יום של פגישות, ערב לפני הוא בודק בוויז זמן נסיעה. גם בבוקר הפגישה, עוד לפני הקפה הוא כל רגע בודק זמני נסיעה ולפעמים הוא מתעכב ביציאה מהבית כי הוא בודק זמני נסיעה. המשפט "הייתי צריך לצאת לפני חצי שעה" שכיח אצלנו בבית. והוא גם בודק מסלולים בזמן הנסיעה, ליתר בטחון אולי יש מסלול מהיר יותר. אצלי זה שונה, כשאני נוסעת להעביר סדנאות והרצאות בתל אביב, אני שואלת את אורי כמה זמן לדעתו יקח לי להגיע, מוסיפה לזה חצי שעה ויוצאת. נכנסת לרכב ומפעילה את הווייז עד שמגי


שיחות משוב והערכה שוברות אמון
אני גדלתי על שיחות משוב בשיטת הסנדוויץ – חיובי, שלילי, חיובי כך שכשעשו לי שיחת משוב לא הקשבתי לחלק הראשון. חיכיתי שהוא יסתיים ושישר ידלגו לחלק השלילי. אחרי החלק השלילי כבר לא היתה לי סבלנות להקשיב להמשך. עשיתי את עצמי מקשיבה, הנהנתי אך באמת באמת שרק שמעתי ולא הקשבתי. רציתי רק לצאת מהסיטואציה, מהחדר ושיעזבו אותי בשקט. בדיעבד, כנראה שהרגשתי מוקטנת, לא מוצלחת, עייפה וחסרת בטחון ביכולות שלי, במי שאני ובכלל בסיטואציה. ככל שעברו השנים והביטחון שלי במי שאני, ביכולות שלי ובמקצוענות


את האישה היחידה בשולחן? במחלקה? בהנהלה?
את האישה היחידה במחלקה ולא נותנים לך לדבר? את האישה הראשונה בהנהלה, כולם מנהלים גברים? כולם מתעלמים ממך בגלוי, אולי בגלל שאת אישה? את לא רוצה להיות אגרסיבית זו לא את, רק שנראה שזו השיטה? שנים רבות הייתי בתפקידי ניהול בכירים בהם עבדתי בעיקר עם גברים ולעיתים הייתי גם האישה היחידה בשולחן, בבית אני גם האישה היחידה יחד עם עוד 4 גברברים (חוץ מסופי הכלבה) וכשאני מלווה מנהלות בדילמות ארגוניות, ניהוליות פוליטיות לרוב הן הנשים היחידות במחלקה. מתוך כל זה מעלה לכאן מספר רעיונות / צעדים ש


איך לצאת מאזור הנוחות?
אני לא קופצת מאזור הנוחות, אני לא מנפצת תקרת זכוכית, אני לא שוברת את הקרח אני עושה דברים בקצב שלי, אני לא אוהבת את הקלישאות האלה שרבים וטובים אוהבים. הן לא מתאימות לי כי: 🔷הן מכווצות אותי בגוף 🔷הן מפחידות אותי 🔷הן גורמות לי להיעצר ולקפוא 🔷הן גורמות לי לא לעשות 🔷הן מכאיבות לי 🔷הן מדגישות כמה חסר לי כדי לזוז 🔷הן משאירות אותי במקום 🔷אני מרגישה שמכריחים אותי בכוח יש א/נשים ששמים לעצמם יעדים שמוציאים אותם מאזור הנוחות שלהם בבת אחת בלי שום הכנה, ידע, ניסיון, מיומנות מוקדמת


על תקיעות ואמונות מגבילות
אתמול בזמן ארוחת הצהריים בשעה ארבע וחצי שמענו מהמרפסת תקיעת שופר "יש לו עצירות?", המתבגרים שאלו, כשהמתבגרים קמים בין אחת עשרה לאחת אז ארוחת הצהריים מתחילה בארבע וחצי. בבוקר הספקתי לקרוא ספר מרגש "כל הפרחים בפריז" של שרה ג'יו על אישה שנתקעה בעבר, בסיפור עצוב מאוד של אובדן ואבל וכשלרגע אחד החיים זימנו לה שיכחה משהו בה התחיל לפרוח. רק שהיא לא יכלה באמת להתפתח ולהיות שלמה עד שהזיכרון על האובדן הנוראי חזר. ספר מקסים שהביא להרבה דמעות ומי שמכיר אותי יודע שדמעות הן סימן ההיכר שלי לס


שיחת שכר כבר קבעת?
עוד מעט סוף שנה וארגונים נערכים לבניית התקציב לשנה הבאה. זה בדיוק הזמן שיכניסו לתקציב גם את תוספת השכר שלך והבונוס שאת רוצה לשנה התקציבית הבאה. כך תשפרי פרואקטיבית את הסיכוי שלך: 1. מגיע לך תבואי בתחושה שמגיע לך בזכות ולא בחסד. בזכות כל ההישגים וההצלחות שלך בשנה האחרונה וגם במקומות הקודמים (ממליצה שתעשי רשימה). בזכות מי שאת והערך שאת מביאה לארגון מעצם היותך את. מגיע לך פשוט כי מגיע לך. ואם משהו שם לא בטוח לך ולא סגור לך, ממליצה לך לעצור לרגע ולעשות חושבים מה עלייך לעשות כדי


bottom of page





