top of page

אני כותבת מהיום שאני מכירה את עצמי ואני מאושרת שיש לי את ההזדמנות לכתוב לכם ולכן את התובנות שלי מהעולם המקצועי שלי.
אחרי עשרות שנים בתחום משאבי אנוש, ליווי מנהלים, אימון אישי ופיתוח קריירה, יש לי ידע רב שאני שמחה לחלוק. ידע שאת ואתה יכולים להיתרם ממנו, ללמוד אותו וליישם אותו בדרך למציאת העבודה החדשה או קידום או כל מטרה שיש לכם ולכן.
אמנם באופן טבעי אני כותבת בלשון אישה, אבל כל התכנים שלי
מתאימים לכל המגדרים.
מוזמנות ומוזמנים לקרוא, להגיב, לשתף וליהנות.
אם תירשמו כאן תוכלו לקבל התראה על כל כתבה חדשה שעולה בבלוג.

מוזמנים לבחור את הנושא שמעסיק אתכם בתקופה הזו ולצלול ישר לתכנים הרלוונטיים, או פשוט לשוטט בין הפוסטים ולראות מה מסקרן, מדבר אליכם או תופס אתכם בדרך.
Anchor 1
חיפוש
למה אתם מרגישים שהצלחתם בתפקיד מסוים אבל נכשלים באחר, גם עם אותם הישגים?
מתי אתם מרגישים שהצלחתם? שכר גבוה יותר? תפקיד בכיר יותר? או אולי חברה ידועה יותר?
מתי אתם חווים הצלחה? "כשאמרו לי שקיבלתי את התפקיד", " כשסיימתי במחיאות כפיים את הפרזנטציה", "כשקמתי בבוקר באורות לעבודה"כולם מדברים על הצלחה, אבל כל אחד מתאר משהו אחר.
עם השנים הבנתי שחווית הצלחה היא דבר מורכב אבל יש 3 דברים שחוזרים שוב ושוב:


איך יוצאים מתקיעות?
בתחילת 2025 אבא שלי נפטר מסרטן אחרי כאב רב, עם הטיפול בו, האובדן והאבל הרגשתי שגם העסק שלי נעצר. בדיעבד אני מבינה שלא היה לי רק קשה לעבוד - היה לי קשה ליצור.
מבחוץ, המשכתי כרגיל, הנחיתי סדנאות והרצאות, אימנתי וייעצתי לאנשים ואיכשהו קצת כתבתי לבלוג.
אבל בפנים הרגשתי שאני לא זזה, שאין בי כוחות ושאני בעצם תקועה.
כבר הרבה זמן שאני רוצה לבנות סדנה חדשה. לא עוד גרסה של מה שכבר עשיתי, אלא משהו אחר. משהו שמרגיש נכון יותר למי שאני היום.
רעיונות דווקא לא חסרו אבל אני הייתי חסרה.


האם כל מה שרואים בראיון עבודה הוא רק המסיכה החיצונית שלנו?
ראיונות שמצליחים, לא בהכרח מצליחים בגלל שהשקענו הרבה זמן, כסף ואנרגיות בכל ההכנה של שיפור וחידוד המיומנויות של:
איך לענות על "ספר לי על עצמך", שאלות קשות, דוגמאות לפרויקטים ולהצלחות, שפת גוף ועוד.
כל אלה מאוד חשובים.


למה השוואה לאחרים פוגעת בקריירה שלנו?
בשנים האחרונות אני מקדישה הרבה פחות אנרגיה ל"מה יגידו" והרבה יותר ל"מה מתאים ונכון לי".
זה תהליך של לשים את עצמי במרכז, להבין טוב יותר מה באמת חשוב לי ומה כבר לא. חלק מזה כולל גם חישוב מסלול תעסוקתי חדש ואולי לעשות דברים קצת אחרת: לעשות את אותו התפקיד אבל בארגון אחר, לעבור לתפקיד דומה אבל שונה, להגשים חלום ישן, ובעיקר לייצר לעצמי מקום להגשמה אישית.
יתכן וזה גם אחד מסממני גיל המעבר בנוסף לתהליך שעברתי בשנים האחרונות. חלק מהשינויים ההורמונליים (אסטרוגן) בגיל המעבר משפיעים גם


מי יקח שמנה לעבודה? המשפט שניהל לי את הקריירה
"מי יקח שמנה? כדאי שאוריד במשקל לפני שאתחיל להתראיין", כך אמרתי לעצמי אז, ובתקופה קצרה מאוד ירדתי קרוב ל-20 ק"ג ועברתי לתפקיד הבא.
אני יודעת שאנשים שמנים ביחוד נשים מתמודדות עם יותר אפליה וסטראוטיפים ביחוד בשלבים הראשונים של ראיונות עבודה: שואלים ובוחנים אותנו יותר, פוסלים אותנו על דברים שאולי אחרות לא היו נפסלות עליהן.
די תיסכל אותי להבין זאת ולכן פעלתי - הורדתי במשקל שעם השנים עלה וירד שוב ושוב.


איך לא להיות בודדים בחיפוש עבודה?
יש הרבה בדידות בתהליך חיפוש עבודה.
אנחנו ממש יושבים לבד מול המחשב, מחפשים משרות, מתאימים קו"ח, עובדים עם AI עובדים בלינקדאין, שולחים אינסוף הודעות לקשרים שאולי מישהו יענה לנו.


איך להגדיל קשרים?
הבן שלי עבר לאחרונה לשרת בבסיס סגור, כדי לחסוך את 3 השעות היומיות של נסיעות, לאפשר לעצמו יותר זמן אישי ובעיקר כדי להרחיב ולהעמיק את הקשרים החברתיים.
בשבוע הראשון הוא היה עסוק בעיקר בהתארגנויות לוגיסטיות ובעיקר כדי למצוא המקום האישי שלו.
אח"כ הוא ניסה להבין איך הוא מרחיב את הקשרים החברתיים שלו אבל בפועל הוא מצא את עצמו מסיים יום עבודה והולך לחדר לעיסוקיו הקבועים.
כששאלתי אותו "מה שאר החבר'ה עושים?"
הוא סיפר על חבר לצוות שבכל ערב יוצא החוצה מהמגורים, מסתובב ומדבר עם אנשים. "


איך אני אדע שזה הזמן להתפטר?
“הייתי צריכה לעזוב לפני שנתיים, נתקעתי. עכשיו אני כבר לא רלוונטית”
“אני בכלוב של זהב. למה, למה חיכיתי כל כך הרבה זמן?”
“אני מרגישה שחוקה, אני כבר לא יודעת מי אני”
“כפי שצפיתי, החברה נרכשה ע"י קרן... ואנחנו נכנסים לקיצוצים נרחבים. אין יותר פיתוח רק רווחים”
“רמסו לי את הביטחון, הלוואי והיה לי את האומץ לעזוב”
"זה כבר לא מה שהיה. החברה השתנתה. כל בוקר קשה לי לצאת לעבודה"


אין לי חלום, אין לי חזון, אין לי מטרה
"אין לי חלום. אין לי מושג מה אעשה כשאהיה גדולה."
פעם קינאתי באנשים שיודעים, יודעים מה הם רוצים לעשות שיהיו גדולים, יודעים מה הדבר הבא, מה היוזמה, מה החלום.


הצלחות דוהות בכביסה
הצלחות דוהות בכביסה
זה אולי נשמע ממש קטן, אבל בשבילי זה היה ענק. כי באותו רגע עשיתי משהו אמיץ ולא ברור עבורי.
וזה גרם לי לחשוב: כמה הצלחות כאלה אנחנו שוכחים?
כמה פעמים אנחנו אומרים "נו, זה כלום", "זו לא באמת הצלחה", "זה כבר לא נחשב"... וכמה זה חבל.


איך להיות אותנטי בראיון עבודה?
הרבה מדברים היום על "להיות אותנטיים" אבל
מה זה בעצם להיות אותנטיים?
התשובות נעות בין "להגיד את האמת", ל-"לא לשחק משחקים", ועד "פשוט להיות מי שאני".
אז כן, להיות אותנטיים זה בהחלט להיות אנחנו באמת (הסובייקטיבית) שלנו אבל זה הרבה יותר מדויק מזה.


תאפשרו לעצמכם להרגיש
אתם שולחים קו"ח, עוד ועוד. משפצרים את הלינקדאין ורק מחכים לטלפון מהמגייסת. אתם גם מפעילים קשרים כדי להיות בראש הרשימה, למרות שלא תמיד ז


מה הסיפור שלך?
אז גיליתי שכל הסיפור הזה שהאכלתי את עצמי עליו במשך 50 שנה - "אני בטטת כורסה" - לא היה נכון בכלל. חברה, שמכירה אותי מעל ל-30 שנה, הזכירה לי שאני פעילה מאוד: רצתי 5-10 ק"מ, TRX, אימוני כוח ופונקציונליים, סטודיו סי, מכון כושר עם שיעורים וכיום 3 פעמים בשבוע פילאטיס מכשירים וחלקם עשיתי במקביל ולאורך שנים. נכון שמדי פעם אני לוקחת הפסקה מהספורט ונחה על הספה. השיחה הזו גרמה לי לחשוב על הסיפורים שאנחנו מספרות לעצמנו, על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו מסוגלות, מרגישות, עושות ואפילו על הבטחון


איך לצאת מתקיעות?
ש לי מועקה גדולה כמו סלע שיושב לי על הכתפיים ולא מרפה. והסלע הזה כמה שהוא כבד ככה אני דוחה ונמנעת מלטפל בו.
שמתי לב שדברים שא


אופטימיות עכשיו?
"אני ממש משתדלת לשמור על אופטימיות בחודשים האלה שאני מחפשת עבודה אבל זה ממש ממש קשה. לאחרונה יש לי הרבה רגעים שקשה לי לקום מהם", "איך אני יכול להיות אופטימי כשאבטלה תכף מסתיימת? אני לא יודע מה עוד אפשר לעשות", "עשיתי טעות שאני בתחום צר אין לי לאן להמשיך", "נו באמת, מה הסיכוי שיפנו אלי. אני גם ככה לא מאה אחוז", "אין מצב שאני מגיעה ככה לראיון. בטוח שאני לא אעבור". איך בכל זאת שומרים על אופטימיות כשהמצב תכל'ס כל כך קשה בשוק העבודה? קודם כל תבינו שאופטימיות היא לא רק אמונה שהכל


לעבוד בשיווק עצמי זו לא שחצנות
מכירים את אלה שיש להם עמידה כמו טווס? מתחילים כל משפט ב"אני"? רואים את עצמם במרכז? אוהבים להתהדר בהישגים והצלחות אך שוכחים את הצוות שגרם לזה לקרות? בגלל שיש לי סלידה מאנשים שחצנים פיתחתי לעצמי הרגל - להתנהג בדיוק ההפך, כדי שחס וחלילה לא יחשבו שאני שחצנית. אני זוכרת, כשהייתי ילדה ביסודי, סבתא שלי ז"ל אמרה לי "תיישרי גב, תסדרי את הכתפיים", ממש התכופפתי פיזית והחבאתי את עצמי. למדתי להצניע את עצמי ביחוד ביחס לאחרים, פחות להתבלט ולא להיות במרכז עד שבסוף כיתה ח' במסיבת הסיום של היס


מה עושים במצב כשהפרנסה כבר "צועקת" אבל השכול גדול מאיתנו?
מה עושים במצב כשהפרנסה כבר "צועקת" אבל השכול גדול מאיתנו


הקושי בלבקש עזרה כשאתם מחפשים עבודה
לפני כעשור כשנהגתי בחזור מהעבודה ונאלצתי למלא דלק עצרתי בצד של שירות מלא. אילנה, חברה שהסעתי, אמרה לי "אני מתפלאת עלייך איילת. מה את מכל הנשים לא יודעת למלא דלק לבד?" באותו הרגע שתלתי את עצמי באדמה. ממש הרגשתי מושפלת – מה פתאום שאני אבקש עזרה במילוי דלק. אני לא מפונקת שעושים בשבילה דברים, אפילו שאני משלמת על השרות. מאז אני ממלאת דלק בעצמי, בלי עזרה. אני שונאת לבקש עזרה, לבקש טובה. כשאני כבר צריכה לבקש עזרה, אני מרגישה לא נעים עם עצמי, לא נעים מול אחרים וגם מרגישה מוקטנת ומוחל


על פחד מכלבים, פילאטיס מכשירים ועולם העבודה החדש
אני מפחדת מכלבים. מאז שאני זוכרת את עצמי ברגע שראיתי כלב עברתי לצד השני של הכביש. גם מחתולים אני מתרחקת ממש. לפני יותר מ-14 שנים כשהגדולים היו ממש קטנים (7 ו-4 והקטנצ'יק אפילו לא היה בתכנון) נכנסתי איתם למעלית ויחד איתנו משום מקום הופיע כלב מיד שני הקטנים נצמדו לי לרגליים בסטרס. כשבועיים אחר כך אימצנו את סופי. אני עדיין המשכתי להירתע ממנה אך לא חששתי. הפחד שלי מכלבים ירד משמעותית. אני כבר לא עוברת לצד השני של הרחוב ולרוב בוחנת את הכלב לפי האדם שמחזיק ברצועה. אני עדיין לא מרגי


עשיתי פילאטיס, בטחון וקריירה
פעם רצתי, עשיתי אימוני כוח, רקדתי במסגרת לייף דאנס, סטודיו סי ואפילו אימונים פונקציונאליים – לפעמים במקביל ולפעמים לא עד שהפסקתי לגמרי כמו רכב בעצירה מלאה. היו לי כוונות לחזור, כוונות טובות מאוד אבל התביישתי שכבר לא נראיתי כמו פעם בבגדי הספורט שצברו סימני קיפול בארון. התביישתי שאני לא מסוגלת להחזיק סקוואט. סיפרתי לעצמי שאני כבר עשיתי אימונים חזקים, כך שמיותר להתחיל מהבסיס. סיפרתי לעצמי שאם כבר רצתי הרי שאין טעם שאלך, אפילו שכבר הרבה זמן אני לא רצה כי בטוח אשתעמם. יחד עם זאת ל


bottom of page





