עד היום אני זוכרת את המילים האלה שאמר לי המנכ"ל בישיבת הנהלה מצומצמת ביותר. באותו הרגע הרגשתי שאני כביכול מרחפת / יוצאת החוצה מהגוף שלי כאילו נוכחת נפקדת, נאלמתי, הסתכלתי עליו ישירות בעיניים, נשמתי לרגע, קפאתי Freeze. היה שקט. אמרתי את השורה התחתונה של דברי והתקדמנו הלאה. הזיכרון הזה נשאר חי בתוכי אפילו שעברו מספר שנים מאז.
בדיעבד הרגשתי שאני במצב של איום, שאני מוחלשת ובאיזשהו מקום מוותרת על עצמי ודעותי. עברתי למצב אוטומטי של קיפאון שלקח לי מספר רגעים להשתחרר ממנו וזה המקרה הטוב.
אני מכירה את המצב הזה בעוד מקומות בחיים שלי בעיקר בעולמות העבודה ולא רק. כשרק התחלתי להעביר סדנאות רבות משתתפות, ההתחלה התלוותה במעין קשיחות כזו בכל הגוף שהרגישו אותה גם בדיבור שלי שהיה פחות זורם ולקח זמן עד שהוא השתחרר.
החוויה הסוביקטיבית שלי מתחברת לתאורייה של וולטר קנון - הילחם (Fight), ברח (Flight), קפא (Freeze).
יש לי מתאמנים שתוקפים Fight בחזרה כתגובה אוטומטית למצבים כך שהם במרבית הזמן חווים סטרס. לוקח זמן עד שהם מגלים בתוכם שמדובר בתגובה אוטומטית לסיטואציות, מבינים ומכירים את ההשפעה על הגוף (לחץ דם עולה, אדמומיות בפנים, קצב לב מואץ) ומצליחים לזהות את הרגעים שלפני התגובה האוטומטית. לדוגמא: כשקולגה פונה אליהם בבקשה כלשהי הם חווים זאת כביקורת ומיד תוקפים בחזרה ובעצם סוגרים אופציה לשיתוף פעולה. בתהליך משותף הם בוחרים פרשנות אחרת לסיטואציה וכך גם התגובה שלהם משתנה ומשהו בגוף ובנפש נרגע. החוויה הזו מאוד משמעותית עבורם ומהווה פריצת דרך לשינוי התנהגותי ביחוד למנהלים. נשמע פשוט אך התהליך סופר מורכב ולוקח זמן עד שמבינים ומשיגים תוצאות שמשנות את שרשרת התגובות.
ממליצה לכם לשים לב איך אתם מתנהגים בסיטואציות שונות בהן אתם מרגישים מאויימים ? התגובה אוטומאטית או נשלטת? אולי מדובר באשליה של שליטה?
במה התגובה האוטומטית מקדמת אתכם?
אולי אתם בורחים Flight מסיטואציה שעלולים להיות בה מרכיבים של איום (לדוגמא: ויכוח, עמידה מול קהל)
האם תרצו לעשות אחרת? במה השינוי הזה יקדם אתכם?
במצבים שונים האוטומט שלנו מגיב אחרת ויש לכך מחיר:
מחיר של ערך עצמי, מחיר של תחושת שליטה בסיטואציה, מחיר של תחושת כשלון, מחיר של דריכות מתמדת ותחושת חירום בתוכי בי.
תזכרו שהדברים האלה ברי שינוי. תתחילו בתשומת לב לעצמכם ביחס לסיטואציות בחייכם.
