למה שקט הוא כלי ניהולי?

"הישיבה התחילה בשקט. אף אחד לא דיבר. רובנו זזנו באי נוחות בכסא עד שמנהל הפרויקטים השחיל בדיחה ששברה את השקט".

"נכנסתי לראיון. המראיינת ביקשה שאספר על עצמי ואז דיברתי ודיברתי ודיברתי ודיברתי. וכשעצרתי היא המשיכה לשתוק. חיכיתי רגע והמשכתי לדבר".

"הוא נכנס לשיחת המשוב. פתחתי את הטופס שמילאנו. עברנו עליו, מדי פעם שאלתי שאלות וחיכיתי עד שהוא יענה. השקט הזה שהכנסתי גרם לו לדבר יותר. בשלב מסויים הוא אפילו אמר שהוא בעצם רצה לכתוב משהו מסויים אבל לא העז כי לא רצה שיתועד. הכנסתי שקט. ואז הוא סיפר לי על הקושי האמיתי שלו"

למה שקט הוא כלי ניהולי?

"השבוע הייתי בועדה לגיוס לתפקיד בכיר. מדי פעם שאלתי שאלות רק את המועמדים הרלוונטיים. בסיום הועדה כולם דיברו ודיברו. ואז היה רגע אחד של שקט. לפני שמישהו הכניס עוד משפט כדי להפסיק את השקט, התחלתי לומר את דעתי. כולם השתתקו. ואז רגע לפני שאמרתי מה אני ממליצה, שוב עצרתי והכנסתי שקט של 3 שניות שהרגישו לי כמו נצח. וזה מה שעשה את ההבדל. ההמלצה שלי התקבלה. בעבר הקול שלי היה הולך לאיבוד בתוך כל הרעש"

ויש לי עוד הרבה דוגמאות, חלקן מגיעות מחוויות אישיות שלי וחלקן ממנהלים שאני מלווה ומייעצת.

אז מה פתאום שקט בעולם של רעש? בדיוק בגלל זה. כי אנשים לא רגילים שמכניסים שקט. כי זה שונה.כי זה מכניס עוצמה. כי שתיקה רועמת בהרבה מובנים. כי היא נותנת זמן לחשוב. כי היא גם נותנת מקום לאחרים. כי היא מאפשרת לאחרים לומר דברים שהם בכלל לא תכננו לומר, במיוחד במפגשים 1:1 ולא רק. כי לפעמים כשאנחנו שותקים, גם האדם שמולנו נשאר עוד רגע בשקט ואז ממשיך. כי שקט מייצר קצת אי נעימות ואז הרבה נוחות. כי הוא נותן למוח מקום להביא פתרונות יצירתיים. כי הוא מאפשר לנו לא להגיב באופן אוטומטי. כי שקט הוא גם הקשבה (שאיפשהו מזמן הלכה לאיבוד). כי הוא מאפשר לנו להקשיב לעצמנו וגם להיות בתשומת לב לאחרים שסביבנו. כי שקט עוזר לנו לעבד את הדברים. כי שקט מאפשר לנו להתבונן ממקום אחר ולדעת דברים שקודם לא ידענו שהם בכלל קיימים.

אז איך מתחילים?  בשקט. אני התחלתי בשיחות עם אנשים שאני מרגישה בטוחה איתם. הכנסתי שקט מדי פעם. כמו הפסקונת קטנטנה. בהתחלה שאלו אותי, מה קרה? עד שהתרגלו. אמא לא מדברת כל הזמן אלא גם מכניסה שקט.

אח"כ בפגישות אישיות התחלתי להכניס פאוזות. בהתחלה ספרתי בלב עד 2 ואח"כ עד 3. היום אני כבר לא סופרת 😊

ולאט לאט השקט כבר לא קיבל מקום של כבוד בשיחות.

הוא פשוט קיים שם.

אני זוכרת שלפני מספר שנים אימנתי אישה מיוחדת, שהיא בעצמה למדה אימון. בסוף התהליך היא כתבה לי: "השקט שהכנסת לשיחות שלנו איפשר לי כל כך הרבה. זה הדבר הכי משמעותי שאני לוקחת איתי כמנהלת וכמאמנת".

ומאז שיכללתי את השקט.

היום הוא מגיע כמו מבט סקרן שמחפש עוד.

כי תמיד יש עוד. אני מזמינה אתכם לכתוב לי, לקבוע פגישה אישית, להזמין הרצאות או סדנאות לארגון, וגם להצטרף לקיימות.