שישבר לכם הקרח בפגישות, כי המשמעות שיצרתם תחושה נעימה יש וייב טוב, הפכתם את השיח ללא פורמאלי, חיזקתם את תחושת החיבור והשייכות, שברתם את השתיקה, הקללתם את הסיטואציה ויצרתם זרימה.
רק שבראיון יש שני אנשים ואפילו יותר, ואתם מגיעים כמרואיינים כך שזה לא מצב קליל, רגוע וקזואלי.
"שבירת הקרח" בעיני יותר מתאימה ל:
1- בליינד דייט
2- משחקים לחיבור/גיבוש צוות חדש
3- התחלת פגישת מכירה (מהצד של המוכר)
4- הרצאה
מספר כלים פרקטיים ל"שבירת קרח":
1- להתחיל בבדיחה
2- לספר סיפור
3- לשאול שאלה פתוחה ומתעניינת שמחייבת תשובה רחבה
4- לציין משהו בסביבה של המפגש שיכול לפתח שיח, לדוגמא: רעש במסעדה, תמונה, אירוע.
מתוך הארבע אף אחד לא מתאים לראיון. אולי האופציה של לספר סיפור רלוונטית אבל ואבל גדול ראיון זה לא מונולוג שבו אתם נכנסים "מקיאים" את כל מה שיש לכם לומר ויוצאים. לפעמים בראיון עבודה אנחנו מתבלבלים וחושבים שהאחריות על "שבירת הקרח" היא שלנו כמרואיינים וזה ממש ממש לא נכון.
תתחילו את הראיון עם בדיחה? פרט מצחיק על עצמכם?
תשאלו את המראיין על התמונות המשפחתיות בחדר?
תספרו משהו אישי שלא קשור לראיון?
תדברו על הרעש שיש מסביב?
כל זה ממש לא מתאים למעמד של ראיון עבודה.
ברור שעדיף שראיון עבודה יזרום, יעבור בקלילות והכימיה תהיה בחדר.
רק שלא בטוח שהצד המראיין מעוניין בכך:
אולי מצב כזה נחשב מבחינתו לא מקצועי,
אולי הוא קם על צד שמאל ואין לו חשק לצחוק,
אולי הוא ברצף של פגישות והוא לא במוד.
ממליצה שתשימו את עניין האחריות על שבירת הקרח בצד.
אני כן ממליצה לבוא במיינדסט של דיאלוג ולא מונולוג, כלומר: אל תבואו עם מונולוג ארוך שבו אתם מספרים על עצמכם ולא ניתן לקטוע, להפריע ולשאול אתכם שאלות. תבואו במיינדסט של דיאלוג ובכל רגע אתם מוכנים שישאלו אתכם שאלה, שיפריעו לכם ויקטעו אתכם כי אתם אנשים מעניינים ויש על מה לדבר אתכם.
אני לא אומרת שזה פשוט, אני מציינת שתשימו את כל נאומי המעלית למיניהם בצד כי הם מיועדים למעלית, לסיטואציות של מפגשים קצרים, להרצאה שבה אתם מציגים את עצמכם, לסבב היכרות קצר ואולי למפגש נטוורקינג שגם בו לא בטוח שלכל אחד תהיה סבלנות לשמוע אתכם – אנשים בעיקר יעדיפו שתקשיבו להם.
אז מה אני אומרת?
עזבו את הפעולה האגרסיבית של "לשבור את הקרח", לכו לראיון כדי לענות על השאלות שישאלו אתכם כי אתם אנשים מעניינים ויש לכם מה לספר. תבואו מתוך החלטה שאתם מגיעים לפגישה שבה אתם תשיבו על שאלות (שמראש הכנתם תשובות אותנטיות אליהן וזה כבר לפוסט אחר), תקשיבו ותשמיעו כי המראיין הוא גם בנאדם וכשמדובר באנשים אתם לא יודעים וגם אין לכם שליטה על מי האדם שיפגש אתכם ובאיזה מצב רוח הוא מגיע. יש לכם שליטה על עצמכם ולכן תבואו פתוחים וסקרנים לדיאלוג ומתוך אמונה והבנה ש"לשבור את הקרח" לוקח זמן, זה לא ברגע וגם לא בשניה, מדובר בתהליך, מדובר בהתחלה של יחסים שיש להם את הקצב שלהם.
אולי תחליטו שזה משהו שהמראיין אחראי עליו ולא אתם?
לכם יש כל כך הרבה דברים להיערך אליהם לקראת הראיון, כך שכדאי שתשחררו את עצמכם מהמטלה הזו. בהצלחה.
יש לכם מה להאיר או להעיר ? מוזמנים לכתוב לי .
