כשאורי בעלי יודע שצפוי לו יום של פגישות, ערב לפני הוא בודק בוויז זמן נסיעה. גם בבוקר הפגישה, עוד לפני הקפה הוא כל רגע בודק זמני נסיעה ולפעמים הוא מתעכב ביציאה מהבית כי הוא בודק זמני נסיעה. המשפט "הייתי צריך לצאת לפני חצי שעה" שכיח אצלנו בבית. והוא גם בודק מסלולים בזמן הנסיעה, ליתר בטחון אולי יש מסלול מהיר יותר.
אצלי זה שונה, כשאני נוסעת להעביר סדנאות והרצאות בתל אביב, אני שואלת את אורי כמה זמן לדעתו יקח לי להגיע, מוסיפה לזה חצי שעה ויוצאת. נכנסת לרכב ומפעילה את הווייז עד שמגיעה ליעד.
ככה אנחנו כבר שנים.
כך גם בדברים אחרים: אורי בונה אקסלים מסודרים שנה קדימה, יש לו תוכנית עסקית, מחושב ומדוייק.
אני, חושבת על משהו ומבצעת – יוצאת לדרך. אני יודעת שאם אני אבנה תוכניות ואכנס למחשבות וספקולציות, הפחד יתפוס הרבה מקום והדואינג שלי יעצר.
כל אחד בוחר לנהוג ולעשות דברים בדרך שמתאימה לו כאשר לרוב אנחנו משלבים, משתפים ומשנים.
לאחרונה, אני פוגשת מתאמנים רבים שחוששים, חוששים מלעשות את הצעד ולהתקדם. הם בעיקר עסוקים בלחשוב ולחשב: 💢 "מה יקרה אם אני אתפטר, אנוח חודש ואז אחפש עבודה? אבל אם לא אצליח למצוא מקום חדש והאבטלה תסיים לא יהיה לי יותר מדי מרווח נשימה כלכלי."
💢"אולי אני אשאר ותוך כדי אחפש ? אבל אם יגלו שאני מחפש בטוח יפטרו אותי."
💢"ראיתי משרה מעולה בדיוק מה שאני מחפש בעמותה אבל בטח השכר שם נמוך אז אני לא אוכל להתמיד שם מעבר לשנתיים גג."
💢"דיברתי עם חבר שלי ומסתבר שמחפשים אצלהם תפקיד שיכול ממש להתאים לי אבל אני לא חושב שאני מתחבר למוצר אני צריך עוד לחשוב."
💢"השוק עכשיו במצב לא יציב אולי כדאי שאדחה את החיפוש."
💢"המשרה הזו תפורה עלי אבל אני עובד עד ארבע, אין מצב שהם יאפשרו לי לעבוד עד ארבע בזמנים האלה ולהשלים בערבים מהבית (העובדה שהוא מראש פסל עבורם את המועמדות שלו היא כבר לפוסט אחר)".
ויש עוד כל כך הרבה מחשבות שעולות שגורמות לנו לנדודי שינה, תהיות, ספקולציות וכך הזמן עובר ובעצם עדיין לא יצאנו לדרך כי אנחנו עסוקים בחישוב של המסלול שהכי יתאים לנו ויש כל כך הרבה אבלים ומשתנים שבכלל לא תלויים בנו כמו הכלכלה העולמית.
ואופס עברה חצי שנה.
אז מה לעשות?
הדבר הראשון, תבינו שלעיתים עיסוק במחשבות, תכנונים אפשריים ורצון לראות את העתיד עלול שלא להועיל ולא לקדם אתכם אלא להפך לעכב אתכם. איך תדעו? תעצרו, תבדקו, תתבוננו מה אתם מרגישים? אתם חשים בתנועה? בתקיעות? בעצירה? אולי משהו אחר? זה בסדר להגדיר מה אתם רוצים ומה הכיוון הכללי רק שחשוב שתבינו שאין לכם באמת שליטה על התוצאה ויש כל כך הרבה משתנים בדרך.
הדבר השני, תבינו שהכוונה של המחשבות התוקעות האלה טובה והן בעדכם והן עזרו לכם עד עכשיו להגיע למקום הנוכחי שלכם. רק שלא בטוח שהן משרתות אתכם מכאן והלאה, כי אחת המטרות שלהן היא להשאיר אתכם במקום הידוע, המוכר גם אם הוא כבר לא מועיל לכם.
הדבר השלישי, תתחילו בצעד קטן שיכול לקדם אתכם, כלומר: תפרסו לפרוסות דקות דקות את התהליך של מציאת המשרה הבאה ותתחילו בפרוסה הראשונה, אח"כ תעברו לפרוסה השניה וכך הלאה. תוך כדי גם תוכלו לעשות חישוב מסלול מחדש. כי במקום להיכנס לספקולציות של מה אם, אני ממליצה לכם לדוגמא שתשלחו קו"ח, תקימו / תשדרגו את פרופיל הלינקדאין, תיצרו קשר עם הארגון בו ראיתם משרה שמעניינת אתכם, תירשמו לסדנאות ורק בשלב מאוחר יותר יהיו לכם מספיק נתונים כדי להגיע להחלטה האם המסלול הזה מתאים לכם או שנדרש חישוב מחדש.
הדבר הרביעי, תתחילו לנוע, תבדקו, תתקדמו בקצב שמתאים לכם, תגששו כיוון שתנועה עדיפה על כך שתיתמהמהו ואז תתחרטו שלא זזתם לפני שנה או חמש שנים, כי אז תחושת ההחמצה והשיפוטיות תעשה לכם נזק רב יותר.
אז לא לבנות תוכניות? לא לחשוב על העתיד? ישר לצאת לדרך?
מה נכון?
אין נכון ולא נכון יש מה שמתאים לך.
💢אם המחשבות על העתיד גורמות לכם לעצירה ו/או בלבול ו/או חוסר החלטיות ו/או תקיעות ו/או חששות ואתם נוטים להיות אינטואיטיביים אז כדאי שתניעו ותצאו לדרך, כדי שכל הפחדים מהעתיד הלא ידוע ישתקו אתכם.
💢אם המחשבות על העתיד גורמות לכם לעצירה, תקיעות וחששות ואתם נוטים להיות כאלה שמתכננים הכל אז כדאי שתתכננו לפחות את תחילת המסלול ותצאו לדרך.
💢אם המחשבות על העתיד מקדמות אתכם, גורמות לכם לתזוזה, עושות לכם סדר- מעולה זה בדיוק מה שעליכם לעשות. לבנות תוכנית ולצאת לדרך.
אני בעצם מציעה לכם לצאת לדרך עם מה שיש לכם, הרי תוך כדי תמיד תוכלו לחשב מסלול מחדש, לתקן, לדייק ולהתאים את המסלול שלכם.
יש לכם מה להאיר או להעיר ? מוזמנים לכתוב לי .
