מכירים את אלה שיש להם עמידה כמו טווס?
מתחילים כל משפט ב"אני"?
רואים את עצמם במרכז?
אוהבים להתהדר בהישגים והצלחות אך שוכחים את הצוות שגרם לזה לקרות?
בגלל שיש לי סלידה מאנשים שחצנים פיתחתי לעצמי הרגל - להתנהג בדיוק ההפך, כדי שחס וחלילה לא יחשבו שאני שחצנית.
אני זוכרת, כשהייתי ילדה ביסודי, סבתא שלי ז"ל אמרה לי "תיישרי גב, תסדרי את הכתפיים", ממש התכופפתי פיזית והחבאתי את עצמי.
למדתי להצניע את עצמי ביחוד ביחס לאחרים, פחות להתבלט ולא להיות במרכז עד שבסוף כיתה ח' במסיבת הסיום של היסודי אף אחד לא האמין כשהמורה החליטה לתת לי לשחק תפקיד ראשי (אשתו של סלאח שבתי) – הייתי במרכז.
שנים שהחבאתי זאת וכשראיתי את עצמי בתמונות, לא האמנתי – זאת אני? אין מצב.
סיגלתי לעצמי משפטים שמתחילים ב "אנחנו...",
שמתי את השם שלי בסוף,
באירועי חברה לרוב לא דיברתי אלא נתתי לאחרים לדבר ולהציג כי "אני לא שחצנית".
כשהילדים שלי "השוויצו" במשהו אמרתי להם שעדיף להיות צנועים ולא להתבלט ביחוד ליד חברים כדי שהחברים לא ירגישו לא נעים.
יחד עם זאת, כשראיינתי מועמדים למגוון תפקידים והם אמרו "אנחנו הקמנו" – שאלתי "לא הבנתי, מה היה החלק שלך?".
לאט לאט העולמות שלי התחברו והבנתי שאני טועה – אני טועה שאני מקטינה את עצמי ואף מצליחה להעביר זאת לילדי וכדאי מאוד שאני אשנה גישה ומהר.
מצד אחד אני לא אוהבת שחצנים,
מצד שני בצניעות יש חולי מסויים
ושניהם יושבים בעיני בהקשר הבינאישי ויחד עם זאת נכנסים פנימה לנפש (יש שחצנים שמתהדרים, כדי שאולי אחרים יאמינו להם וכך גם הם יאמינו לעצמם והבטחון שלהם יגדל).
בכל מקרה אני נגד ההכללות והתיוגים האלה ולכן החלטתי לבחור בעובדות, לדוגמא:
- במקום "אנחנו הובלנו תהליך שינוי חוצה ארגון", כדאי שאני אגיד "הובלתי יחד עם צוות יועצים תהליך שינוי חוצה ארגון"
- במקום להגיב על מחמאה בתנועת ביטול או אמירה שמנמיכה את התרומה שלי, לומר בביטחון "כן, נכון אני זו ש.... תודה"
- אם ילדי מספרים על הצלחה שלהם, אני מוסיפה ומחזקת אותם, לדוגמא: הבן שלי רצה להכין ראמן לסופ"ש. ביקשתי ממנו שינהל זאת כמו פרויקט כי הוא מעולה בפרויקטים כמו שהוא בנה מחשב מאפס וניהל את הכל (משלב האיפיון עד וכולל ההרכבה) על אקסל. "אתה יודע לתכנן, אתה רואה את התמונה הרחבה וגם יורד לפרטים" והוא "אני יודע אמא".
תדברו בעובדות – אל תשקרו ואל תצניעו את עצמכם.
עדיף שתעופו על עצמכם בעובדות.
ואם בא לכם להשוויץ ולהשתחצן – קדימה רק לא על חשבון הנמכת אנשים אחרים.
דברו על עצמכם.
יש שיקראו לשחצנות "לעבוד בשיווק עצמי" רק שאפשר לעבוד בשיווק עצמי גם בלי להשתחצן, לדוגמא:
עשיתם פרויקט כלשהו – אל תצניעו ותחביאו את העבודה שלכם.
תספרו בעובדות מה עשיתם.
אם לא תספרו - איך ידעו?
לא סיפרתם? לפעמים זה כאילו שלא עשיתם.
כי כשאתם בוחרים, שלא לספר (כדי לשמור על צניעות) אתם בעצם בוחרים לפגוע בעצמכם ואתם הרי לא מאשרים לעצמכם לפגוע בכם.
הדבר נכון גם לראיונות עבודה, כשאתם נדרשים לספר על הצלחות, פרויקטים, תהליכים שהובלתם או שהייתם שותפים להובלתם.
חשוב מאוד שתכינו מראש את הסיפור שלכם, תשימו את עצמכם במרכז, תדברו בעובדות.
אל בבקשה אל תצניעו ותקטינו את עצמכם כי אם לא תגידו, תסבירו בעובדות - לא ידעו.
אני גאה לומר שלפעמים גם אני משתחצנת, סליחה מדברת בעובדות.
ולפעמים "בורחת" לי הצניעות כי בכל זאת מדובר בהרגל של שנים רבות.
יש לכם/ן מה להאיר או להעיר?
מוזמנים/ות לכתוב לי, לקבוע פגישה אישית וגם להצטרף להרצאות ולסדנאות המפורטות באתר תחת אירועים הקרובים.
