השמנתי אבל ממש השמנתי. לא יודעת איך זה קרה לי. אולי זו הקורונה או התקופה הארוכה שהייתי גם שכירה וגם עצמאית ולא היה לי זמן לעצמי ואז כבר נגררתי (זה יהיה לפוסט אחר של הצבת גבולות).
ביס מפה וביס משם, לא היה לי פנאי לספורט, מדי פעם גלידה ואם אפשר גם ארוחת לילה עם הבנים ובלי לשים לב אופס אין לי מה ללבוש ויש קורונה אז זה בסדר כי אני בבית.
בקיצור המצב נהיה קשה. והכי חמור שכבר הייתי בסרט הזה בעבר לפני חמש שנים ככה ואולי יותר עד שהחלטתי שזהו - קפצתי למים ועשיתי זאת בשילוב של תזונה נכונה וספורט נכנסתי למידה 38 בכיף.
הדבר דומה לתחושה כשאת הולכת לבריכה או לים ואז את נכנסת למים הקרירים זה כיף, את מעבירה את הזמן במים, יוצאת החוצה להתרענן, לפטפט ולאכול משהו. ואז כשאת רוצה לחזור למים את מוצאת כלמיני תירוצים לעצמך ודוחה את החזרה: "המים קרים, המגבת עדיין לא התייבשה, אני שוב אירטב, לא בא לי, אין לי חשק, נעים לי בשמש, תעזבו אותי בשקט". החזרה הזו למים הקרים דורשת ממך אנרגיה אחרת מאשר בפעם הראשונה כשנכנסת.
גם בחיפוש העבודה, אנשים שאני מלווה מבינים שהגיע הזמן לעשות את הצעד הבא אבל הם זוכרים. הם זוכרים שזה קשה, לפעמים מתסכל, סיזיפי ובעיקר דורש פעולות פרואקטיביות כמו ליצור קשר עם אנשים שיסייעו במציאת התפקיד הבא וגם תזוזה מאזור הנוחות והכי הכי מעצבן שיש צורך בהתמדה. הפעולות חוזרות על עצמן – לעבור על משרות, לשלוח קו"ח, לבדוק קשרים, לשמר אנרגיה חיובית. איפפפפפפ.
מה עושים? מתחילים מהצעד הראשון שלרוב הוא הכי קשה ודורש את הכי מאמץ.
הצעד הראשון – להכיר בכך שיש בעיה ושהיא כבר לא סובלת דיחוי. ככל שתדחי כך המורכבות תגדל ויהיה לך הרבה הרבה יותר קשה והבעיה תגדל. לדוגמא: אין לי מה ללבוש, אני מרגישה לא טוב בגוף, אני כבר לא מתפקדת בעבודה, אני לא מרגישה סיפוק, כל יום בעבודה מתחיל בשביזות.
הצעד השני – את מכירה את המים שהיית בהם בעבר לכן אני ממליצה לשתף א.נשים שיתנו לך דחיפה קטנה לעבר השינוי המיוחל. ואם אין כאלה אפשר להיעזר בסיוע חיצוני ולקחת מאמנ.ת קריירה או סדנאות בתחום, שיקלו את ההתחלה ויכניסו אופטימיות פרקטית.
הצעד השלישי – לדמיין תמונה ממשית של איך זה מרגיש לחזור לעצמך, איך זה נראה שטוב לך במקום החדש, בבגד הנוח. ממש לדמיין באופן הכי הכי ממשי ומוחשי בצורה שכזו שתעשה לך חשק ותיתן לך מוטיבציה להתחיל לזוז. וכל בוקר תדמייני את התמונה הזו שאליה את שוחה.
הצעד הרביעי – רשמי לעצמך מכשולים, מה עלול להפריע בדרך, לדוגמא: קו"ח לא מוכנים, פרופיל לינקדאין, ממתקים בארון.
הצעד החמישי – טיפול באתגרים (המכשולים). תזרקי את החטיפים לפח, תפתחי את קובץ הקו"ח ותתחילי לעבוד עליו, תירשמי לסוכני משרות, תתחברי לקבוצות רלוונטיות. ואם יש צורך בסיוע חיצוני כמו תזונאית, חוג ספורט, עזרה מקצועית לשיפוץ קו"ח, מאמנ.ת שתסייע לך בפיתוח הקריירה ובחירת הנתיב שלך וכל דבר שיסייע לתהליך חיפוש העבודה - זה הזמן שלך להתחיל לבדוק ולעשות. יש סיכוי מאוד גבוה שהכוחות נמצאים בתוכך ואת רק צריכה להסיר את האבק.
הצעד השישי – תתחילי לייצר הצלחות קטנות כאשר תסתכלי על כל יום בנפרד. תבדקי עם עצמך: "מה הדבר שתעשי היום, שיקדם אותך?" "מה עוד ניתן לעשות ואם עשית?", לדוגמא: להגדיל קשרים בלינקדאין, להירשם לקבוצת פייסבוק למשרות רלוונטיות, לצאת להליכה של חצי שעה, לחתוך ירקות לנישנוש איכותי.
הצעד השביעי – להתמיד, להתמיד, להתמיד, להתמיד.
לגבי ההשמנה שלי – אני כבר חזרתי להליכות ולאכילה מודעת. אופטימיות כבר אמרתי ?
ואם את זקוקה לדחיפה, בנייה של הדרך שלך לשינוי קריירה, הכנה לראיון או סיעור מוחות איכותי – אני כאן לסייע ולסלול איתך את הדרך.
